עבורי כל חג חירות זו חגיגה אמיתית של יציאתי לחירות מהעבדות שעליה
גדלתי בהקשר של חג הפסח. מי שזוכר את ההוצאה של כל תכולת הבית , אוורורה וניקיונה,
כולל ספרים, רשתות, תריסים, סירים, בגדים, מזרונים, בקיצור הכל- לא ישכח את
הטירוף.
אני חוגגת את החרות המופלאה של: "לא לנקות שום דבר לפסח, לא
לעשות שום דבר מיוחד, לחגוג את ליל הסדר עם בני משפחתי מתוך חופש אמיתי ובחירה".
מאחלת לכלכם שתמצאו את החרות האמתית עבורכם ומשתפת בשני קטעי יומן
המדברים על אמנות, ענווה וחופש.
אמנות.
הטעות הגדולה של האמנים היא המחשבה שיש איזה שהיא משמעות לאובייקטים
האמנותיים שהם מייצרים. האובייקטים הללו ולא משנה כמה יפים ונשגבים הם יראו לנו,
אינם אלא סימבול, השתקפות, הדהוד של דבר מה עמוק וחמקמק שההרמוניה הוויזואלית או
המוסיקלית נגעה בקיומו הנסתר. חשפה רובד ארוג של יופי ואינטליגנציה שהאמן ברגע של
הקשבה אמיתית הצליח לחלץ מתוך התוהו ובוהו, הכאוס, ולנסחו דרך יצירה אחת.
ענווה.
אמן אמיתי הוא אדם היכול לגעת בזה ולבטאו אך לעולם לא ינכס את הדבר
לעצמו.
חופש
אנשים מדברים המון על חופש, על הצורך שלהם להיות חופשיים, על הזכות שלהם,
שלנו להיות חופשיים, אבל מעטים מבינים את
רמת הכבילה המתקיימת בנו באופן קבוע, החקוקה עמוק בדפוסי המחשבה ומערכיי האמונה
שלנו. אנו מושקעים כל כך בטוטאליות באמונות שמנהלות אותנו כחברה וכיחידים שהדבר
שהכי פחות בא לנו לעשות בעולם, זה לחקור את מערכת התפיסה שלנו. כשקופצת מחשבה לתוך
ראשינו, אנו אומרים: "אני חושב!"
למחרת אנו יכולים לחשוב בדיוק להיפך ואז נאמר שוב: "בעצם שיניתי את
דעתי ואני חושב עכשיו להיפך". התנודה הזו של המחשבה, אינה גורמת לרובינו
לשאול את השאלה המתבקשת מאליה: מי הוא זה שחושב? אין לנו דרך אחרת להתחיל ולהיפגש
עם עצמנו מבלי לחקור ולשלול את אמונות היסוד הללו, לגלות מה מסתתר מאחורי הצורך
לאחוז בהם. זה הוא חופש. מי אני ללא שום אמונה, אחזקה, תפיסה, דעה, מה נשאר שם?
בדרך כלל כשאנו מעיזים לעשות זאת החיים מתחילים לגלות רבדים עמוקים יותר
ונסתרים יותר של הוויה . לפעמים לא צריך לצאת להרפתקאות סביב העולם כדי לגלות
שהחיים עצמם הם הרפתקה מסחררת, מרתקת ושובבה.
מה שבהחלט עוזר להיזכר בזה הוא ידידנו הטוב ביותר, המוות, שמחכה לנו
בסוף. מצב שהולך בכל מקרה לקחת מאתנו את כל מה שצברנו, אם זה דברים שבחומר או
הישגים של הרוח.
למה לא לנסות ברגע זה לשחררם, להתנסות במוות וירטואלי בתוך החיים עצמם?
זה הרבה יותר טוב מבנג'י והרבה יותר מועיל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה