איך לדעת מה הוא הקול האמיתי בתוכי?

בבוקר על הסלעים מקשיבה לצלילי אביב מוקדם, שקדיות פורחות בעננות צחורות בוואדי הכהה מולי. אור צונח ונעצר במצוקי המדרון, מתיישר לקו אלכסוני, משפכים זהובים מאירים את העצים והפריחה מאחור. קפה מר מתוק.

מתוך האוויר המתחמם, הצונן, עולה שאלה. אני מקשיבה לה.

איך אפשר לדעת מה הוא הקול האמיתי בתוכי?

פתאום נדמה לי שכל חיי הייתה זו השאלה היחידה שהייתה ושבאמת יש לה משמעות. הרי הכל נגזר ממנה. כל התלבטות המובילה לבחירה, סוללת את הנתיב לבחירה הבאה, לסגנון החיים, למערכת הפסיכולוגית הממהרת להתקשר ולאמץ תבנית קיום מסוימת. החיים הם הנגזרת של כל רגע אשר בו אנו מעדיפים דבר אחד על פני השני. השאלה הזו היא העורכת הראשית בסרט שאנו קוראים לו: החיים שלי.

יש כל כך הרבה קולות בתוכנו. כל אתגר שהחיים מניחים לפתחנו דורש מענה. גם אם אין אנו נענים לאתגר ונותנים לזרימת האירועים לבחור עבורנו, גם אז בעצם מתרחשת בחירה של פתרון מסוים. איך אני יכולה לדעת מסך כל הקולות הנשמעים מהו הקול האמיתי יותר?

נדמה לי שבהוליווד פתחו ז'אנר שלם של סרטים שהקתרזיס שלהם המופיע בדך כלל בחלק האחרון של הסרט, הוא הרגע בו מפנה הגיבור עורף לבחירות הפחות "מוסריות" של עצמו, פונה כנגד הנוחות, הפחד, החולשה, הרצון בעונג ובביטחון, ובוחר בדבר האמיתי העמוק יותר. כצופים אנו יודעים שהדבר היה מונח שם מתחילת הסרט. אנו הופכים למעין "סופר אגו" של הגיבור, "סופר אגו" המחכה בסבלנות לרגע המכונן, רגע החניכה וההתבגרות שלו כאדם. זהו הרגע שבו הוא ייעצר על הדרך המובילה לאבדון רוחני ומוסרי ויבחר בקול האמיתי והטוב.  זהו רגע של "אל חזור", רגע לא הישרדותי, שגם אם מחירו יהיה מוות פיזי, באותה נשימה יהיה זה רגע הלידה מחדש. (כל זה מתרחש ממש מולנו על המסך, אנו  צופים בגב הפונה אל הדרך הסלולה והגיבור פותח בריצה לכיוון אותו השאיר מאחור- המוסיקה נוסקת, הכינורות עולים בוכים באקסטזה ).

למרות הציניות יש כאן יסוד אמיתי, אנו לא מתרגשים סתם. הסצנות השטוחות הללו מבשרות על חיפוש אותנטי הקיים בכל אחד מאתנו, רק שבניגוד לסרט אין רגע אחד מכונן שבו קורת הבחירה. החיים הם ממזרים יותר, תובעניים הרבה יותר, הם דורשים מאתנו לבחור שוב ושוב ושוב.

זה לא שאפשר לענות על השאלה הזו ברשימה סדורה של עשרים סעיפים שאם נבחן על פיהם כל רגע בחירה מכונן – נבחר נכון יותר. השאלה מפנה אותי למקום אחר שקט מאוד, מקום שבו יכולה להתרחש בכלל הקשבה לאתגר, לשאלה, להתרחשות, לבחירה.

ההקשבה יכולה לעזור לנו למצוא את המניע הנסתר בכל כיוון. המניע עצמו תמיד צלול יותר מהאופן שבו מופיעה המורכבות המתישה של סעיפי הקונפליקט. למשל אם המניע הנסתר הוא צורך בביטחון, פחד, עצלות, חוסר רצון לנוע מחוץ להרגלים מקובעים, כנראה שכדאי ללכת מעבר לו ולבחור אחרת. באופן ממש מעצבן החיים מעצבים את אירועי הבחירה כך שלכל כיוון יש מחיר. הנקודה היא אינה המחיר הנגלה בהכרח, אלא המחיר הפנימי העמוק יותר. אם נבין שבכל רגע של בחירה יש גם רגע של חניכה, נוכל לדעת בקלות מה מאתגר אותנו יותר, מה דורש מאתנו לצמוח מעבר לגבולות המוכרים. לעומת זה בקלות רבה נוכל להבחין במה משאיר אותנו קטנים ומכווצים.

 אם אתם חווים שהיתם בצומת הזו כבר כמה פעמים ותמיד פניתם שם ימינה מכוון שאת הדרך משם כבר הכרתם, זה הרגע לפנות שמאלה.

יש לבחירות הנכונות ניחוח משכר של אי וודאות, של הרפיה אל תוך תהום, של סכנה, של חכוך עם משהו חדש, לא מוכר. אני קוראת לזה חיים.

כמו שאמר רומי, איך לומדות הציפורים לעוף? הן נופלות אל התהום ושם צומחות להן כנפיים.