14.11.13

שבע בבוקר.  קפה כרכור, פיסת חיים קודמת החוזרת בכל יום חמישי, כמו בית משיר ישן  מחיים קודמים. מטפלים אלטרנטיביים שהפכו למלצרים מורידים כיסאות מהשולחנות ושורקים לעצמם. תריס מתכת מתנגד לרגע ונפתח ברעש, רגלי שולחן חורקות על פני הרצפה המתקלפת, אור דמדומים צהוב של מנורות תקרה משתקף במשטחי הפורמייקה הבהירים של השולחנות.

בדרך לכאן המוח חד כתער זרם עם האוטוסטרדות הנפתחות אל ערפליי הבוקר אל עשן המכוניות הראשונות. חד כתער התעקש לחלק את החוויה האנושית למדרגות. הכריח אותי להתנסח בניגוד לרצוני בצורה שאינה מקובלת עלי:

שלושה סוגים שונים של התייחסות לחוויה האנושית.

אחד-

הכול הוא חוויה לכן כדאי לצבור כמה שיותר חוויות מוצלחות וחיוביות, חוויות עונג, לשתות, לאכול, סקס, הרפתקאות, מסעות  וכו'.  להספיק להתנסות בתקופת החיים כמה שיותר. לעשות וי על הגראנד קניון, על פנטזיה מסוימת ולהמשיך לחוויה הבאה. סוג זה של חיים מייצר  עליות ומורדות חדים. על כול עלייה מתגלה שיש גם ירידה. רולר- קוסטר אין סופי.

שניים-

קורית הבנה שחוויה חיובית גוררת אחריה חוויה שלילית ושהציפייה לעונג מביאה עמה סבל (הבודהא). מתפתח רצון לנוע מעבר לקטבים של עונג וכאב. מתחיל חיפוש אחר מרחב הנמצא מעבר לחוויה המשתנה, קרקע יציבה הקודמת להתנסות ומשיכה אל תורות רוחניות המדברות על נירוונה כמצב קיומי.

בהמשך מתברר שהחווה עצמו הוא הבעיה, עצם רצונו לשלוט בחוויה מפריע להיספגות במודעות האינסופית הנמצאת מעבר  לקטבים של עונג וכאב.

מתחיל מסע להיפתר מהחווה העיקש על מנת להיות החוויה נטו. המורים מבטיחים שכאשר ינשור החווה, נתמזג כמו טיפה אל אוקיינוס המודעות האינסופית ונדע שלווה, אהבה, התעלות ואושר. מבחינת המורים מכוון שאין יותר חווה, זו אינה חוויה אלא קרקע המציאות עצמה דהיינו הגשמה מלאה של משמעות החיים.

שלוש-

מסתבר שגם כאשר קרתה הנשירה של החווה עדיין מתקיימת יישות שרצה לספר לחברה. מסתבר שגם בליס ומודעות אינסופית זו עדיין חוויה. מסתבר שאין שום דבר הנמצא מעבר לחוויה אלא עוד סיפור המחליף את הסיפורים המוכרים. סיפור עם עומק כמובן ויש בו פאנצ' ליין הרבה יותר מבטיח בדבר הגשמה ומשמעות, אבל בסופו של דבר הוא אינו שונה מכול סיפור אחר.

 אנו חוזרים לנקודת ההתחלה ולהבנה שהכול הוא רק חוויה ושאי אפשר לצאת מתקרת הזכוכית הזו בחיים.

במקום לספר סיפור בדים חדש או לייצר דימויי מחליף, קורת הבנה שאין לאן ללכת ושמרגע הנשימה הראשון שלנו ועד האחרון הכול היה ויהיה סיפורים.

אין מה לעשות ואין לאן ללכת! כל משמעות שנתן למסע זה היא רק עוד ניסיון לשלוט בחוויה, לסדר את החיים לפי דימוי.

בשלב הזה אפשר לסדר את החוויה בחופשיות רבה ולגלות שהכול מלא הומור קוסמי שחור משחור ופשוט להרפות ולהשיל את מסעה הכבד מנשוא של המשמעות לטובת החיים עצמם.

חדוה