הדיבור הפנימי

מערכת היחסים היפה והמתוקה ביותר שיש לי, היא מערכת היחסים עם עצמי.

אני מסתכלת על השנים הארוכות הללו של חברות אינטימית עם הדובר או הדוברת המתקימים בפנימיותי. אותו דיבור לוחש, הפורש בפני את נפלאות העולם, מבאר לי את רגשותיי, מתאר את חויותיי, מעיר לי הערות נבזיות על משקלי או על מה שהייתי אמורה להפוך ולהיות ברבות הימים. חברי הקרוב המכיר אותי לפני ולפנים, חברי הכל כך דומה לי, היישות שכמעט אין לי סודות בפניה, היישות הזו שחיפשתי לה אח ורע מחוצה לי, אך לשוא.

היא היא זו המנהלת אתי את הדיאלוג לו אני קוראת "חיי". לאורה הם מתרחשים בקרבתה אני קרובה לעצמי. כל כך קרובה שלפעמים נדמה לי שהיא אני.

איתה לעולם איני לבד. גם ברגעים הקשים ביותר היא איתי. גם כשכולם מפנים לי עורף היא נשארת צמודה, כמו הבל פה, כמו אד נסתר, כמו עדות שקופה לקיומי הייחודי שבו היא מכירה. היא מעולם לא תבגוד בי כי היא בתוכי, שלי, היא עצמי, עצמיותי.

בילדותי בחדרים החשוכים, בין דמעותי השקטות שהרטיבו את הכרית והסדינים, היא היתה לי אם ואחות. היא הקשיבה ודברה, היא הרגיעה וליטפה. כשהילדים צחקו עלי שאני מדברת עם עצמי בקול, נאלצתי להסתירה. אני לא מדברת עם עצמי, אמרתי להם, אני פשוט שרה.

במסע הרוחני נדמה היה פתאום שעלי להכחידה, להיפטר ממנה לטובת ריקות, דממה, מוחלטות, ממשות, הנמצאות מעבר לתפיסה, מעבר לה.

כמו רוצחת שכירה נשלחתי לחסל את הקול הפנימי, ללכת מעבר לו, לצעוד על גופתו המקשקשת את עצמה למוות ולצנוח כמו ענן שקוף אל מה שנמצא מעבר לו.

הרוצחת והמועמד להרצח, נפגשו תחת פנס המודעות בלילה ערפילי וגשום,מעין לילה לונדוני חורפי, האור הכחול יצר קונוס גרגרי על גבי המדרכה הרטובה.

החברות האמיצה, היופי והאהבה שקרנו כל השנים וחיממו את בדידותי, חלפו במהירות לנגד עיני. האם באמת בשלנו להיפרד?

המתיקות. הוצפתי בעוצמתה לבי כמו עלה על גדותיו, עלה ונשפך והמשיך וגאה והאיר. פתאום דוקא היא זו שהרימה את האקדח.

נשלחתי לחסל אותך היא אמרה, את מיותרת כעת. את היא המצאה בלבד, אני אמיתית לעד. אני העדה לך, את היא הפיקציה.

את תמיד היית אני, לחשתי מלאת תדהמה.

כן, היא אמרה, כן. מוזר שלא ידעת זאת, היו המון רמזים.

הייתי חייבת להמציא את עצמי אמרתי, כדי שלא תהיי לבד.

מי שהסתכל מחלון בית או ממכונית חולפת על האור השפוך כקונוס כחלחל וגרגרי, בליל גשם ערפילי על המתרחש תחת אותו פנס, ידע אולי להעיד מי מאתנו שרד את אותו ארוע ושל מי האצבעות המטיילות כרגע על המקלדת.